מכיוון שרוב הזוגות שנישאים, הם זוגות צעירים, אז לא בטוח שחוויתם את ימי התום של פעם, אבל מאוד יכול להיות שאתם כמהים לאותו התום – שבטח שמעתם עליו לא פעם בסיפורים. אז אולי בהקשר הקולינארי, אין יותר מדי געגועים לימים של פעם – עם כל הכבוד לרבע עוף, לבורקס פטריות, ולעוגות עם קצפות בצבעים, היום האפשרויות הן הרבה יותר מגוונות, מיוחדות ומגרות. גם בתחום האלכוהול, הקדמה עשתה חסד לעולם החתונות – בשנות התשעים הקוקטייל העיקרי ולעיתים היחיד שהוצע בחתונה היה "לגונה כחולה"- באותם הימים הברמנים היו מכינים מראש את הקוקטייל בכוסות עם מטריה ומקל ואפשרויות הבחירה היו מינימאליות – היום כידוע, כבר אין יותר מטריות בכוסות, אבל ההיצע הוא רחב, מגוון ומוטעם באופן אישי להעדפות האורח. לגבי התחום המוזיקאלי, כאן בטח אין הסכמה חד משמעית – חלק מעדיפים את אריס סאן וחלק את אייל גולן..

היו ימים

אז נכון שכאשר רוב הזוגות הצעירים צופים בקלטת הווידאו של חתונת הוריהם (שכמובן, עברה מאז אותם ימים המרה לדי.וי.די, ומספר שנים לאחר מכן המרה נוספת ל-AVI) הם לא באמת מתחברים לאלמנטים רבים שהיו חלק מהאירוע: עם כל הכבוד למזרקות בכניסה לאולם, ולריקודים סלוניים למשך חצי אירוע, זה לא באמת מה שזוגות כיום רוצים באירוע שלהם. אבל מה שאי אפשר להתכחש אליו, זאת הרומנטיקה שהורגשה בחתונות של פעם, רומנטיקה שלעיתים נראה שכמו חלפה לה מהעולם.

געגועים לאווירה..

אז כאמור, בעוד להיבט הקולינארי ולאלכוהול שאפיינו את החתונות של פעם, רובכם ודאי פחות מתגעגעים, וכנראה שגם מזרקות מים ופסלים בכניסה, פחות מרשימות אתכם. אבל, מה שכן, יכול להעלות דמעות של געגועים, או כמיהה לימים שלא היינו כאן בכדי לחוות אותם, הוא האווירה. פעם היה ניחוח של תמימות באוויר, הכול היה בגדול, הפרחים היו מרכז העניינים ותו לא! זה מה שאהבנו באותה תקופה.. אנו בגאיה מכירים בעבר, משאירים את השמרנות באווירה הנעימה והכפרית, ונותנים טאצ' ודגש אל העתיד. אנו מזמינים אתכם ליצור את העתיד אתנו – גאיה נוטעים שורשים.